SapienisM

כמה הרהורים חולפים כשנפרדים מ־2020 — וברוך שפטרנו — וחוגגים שלוש שנים לסאפייניזם.

בשנים האחרונות הפך "גביע ההשתתפות" למוקד קבוע של ביקורת ולעג – כסמל לחינוך מפונק שמחנך לבינוניות. הכותב מציע דווקא להגן עליו, מתוך נקודת מבט אקזיסטנציאליסטית, ומערער על המיתוס ש"העולם האמיתי" מתגמל רק מצוינות.

האם עטיית מסכה היא חובה מוסרית או הליכה בתלם? דיאלוג על בחירה אישית ואחריות כלפי אחרים.

דמיינו מצב שבו עומדות בפניכם שתי אפשרויות: להכין מנה משביעה שאינה כוללת מוצרים מן החי, במחיר שאינו עולה על מחירו של מוצר מן החי — או להכין מנה הכוללת כבש, לאחר ששחטתם והכנתם אותו בעצמכם. במה הייתם בוחרים?

האהבה טמונה בקשרים — היא מתעוררת לחיים בחיבור, אך מתה בכבילה. שיחה על נפרדות ועל חיבור.

האם עלינו להסיר את שמותיהן של דמויות שנויות במחלוקת מאתרים ציבוריים? האם הסרת שמות היא מהלך פוליטי של שכחה רצונית, או הזדמנות ללמידה?

שישה סטודנטים בשיחה פתוחה הקושרת בין מוסר לתמותה, בין חירות לניכור ובין דת לאהבה, ובונה מגדל־זן אנושי.

האם נוכל להדליק ולשמר להבה נצחית? מסע שמימי וארצי אל עולם שלפני האפוקליפסה.

דור של בדידות שהטכנולוגיה העצימה היה אמור להכין אותנו לריחוק חברתי. הוא לא הכין. אנחנו עדיין רוצים סולידריות ואינטימיות — אבל כדי לזכות בהן באמת, אולי צריך ללמוד מחדש להיות לבד.

קוביד מזמין אותנו להשליך עליו את חוויותינו וציפיותינו, פחדינו ותקוותינו — תבנית מושלמת להתנסות בקצות הטווח של האימה והחלומות הקולקטיביים שלנו.

המוות בחוץ, הסיפורים בפנים. מדוע במלחמות ובמגפות אנחנו חוזרים לספר — לעצמנו ולאחרים? מסע מן הדקאמרון אל הצורך האנושי בסיפור.

פנגולין אלמוני עשוי היה להצליח במקום שבו לנין ומהפכנים מרקסיסטים התקשו: לעורר ספק ברעיונות הקפיטליסטיים. האם אפשר להציל גם את כדור הארץ וגם את אורח חיינו?