SapienisM

על רוע, חופש, תשוקה, והאמנות האלוהית של הפרד ומשול ב"קדמת עדן"

מדוע אנחנו כותבים בקול אחד את מה שנולד בין קולות – ומה קורה כשהכתב מתחיל לענות?

למיתולוגיה היהודית אין אודיסאוס, אבל מהפך – מעולם לא שכנו כל כך הרבה יהודים ליד הים... אולי הגיעה השעה להרים עוגן ולהפליג לאופק? לחצו כאן לקריאת המאמר ב"הארץ" אם להיות ישראלי זה לשכור חדר במלון בירושלים ואז לרדת לקבלה ולהתלונן שאין נוף לים, להיות ירושלמי זה ללכת לתל אביב ולהתלונן שאין אוויר הרים. אני שייך לקטגוריה השנייה, מבטן ומלידה, אבל כבר 15 שנים שאני מלמד באוניברסיטת תל אביב, ולפעמים לעת לילות קסומים, גם בלית אוויר הרים, הולך להקשיב לרחש הלב והגלים. לחיות כך בין שתי ערים

אש, אוויר, אדמה ומים. ארבעת היסודות עדיין ממתינים למי שיאחד אותם — לאבן שתהפוך את זעמנו לחסד. אם יש מי שמחזיק בה, אלה הילדים. בעולם שהמלחמה מעלה באש, עלינו להגן עליהם, לפני שכולנו ניסחף אל האֶתֶר.

בנר שביעי של חנוכה. וכדי להצדיע בעצלתיים, ברוח הזמן, אני מגייס את הבינה המלאכותית.

נולדתי פעמיים. פעם מן הרחם, פעם מן המילים, ושש־עשרה שנים ביניהן. קראתי את מילותיו כדי להרוות צימאון שלא ידעתי שקיים בי.

קורין אלאל מתה היום, ומשהו בי פקע. מיתר. אני מנסה להבין למה.

כיצד "לחשב מסלול מחדש" באקדמיה ובישראל? דברים שביקשתי לומר לבוגרי הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב

ככל שהמדוכאים נלחמים במדכאיהם באלימות רבה יותר, כך הם נעשים מדכאים יותר בעצמם. איך יוצאים מסחרור הדיכוי?

שנה לשבעה באוקטובר. הגוף והנפש הופכים את הזיכרון לשדה קרב — ולמראה של המצפון הציבורי שלנו, או של היעדרו.

מושפל, יהיר ונקמן, קין יודע רק שקר והתנערות מאחריות. כמוהו גם נתניהו.

אפליקציות ההיכרויות נראות כמו חגיגה של בחירה. ובכל זאת, צעירים רבים מרגישים ש״אין להם ברירה״ אלא להשתמש בהן.