SapienisM

התקווה היא רגש מעט בנאלי, כה נפוץ עד שהוא כמעט שקוף. למה עלינו לקוות, כמה, ומתי עלינו להפסיק לקוות?

״לב בחורף״ של קלוד סוטה מ-1992 הוא סיפור לכינור: נגינה מכאיבה, תיקון כמעט בלתי אפשרי. סטפאן וקמיל חולקים תשוקה לכינור — אבל האם הם חולקים, האם הם יכולים לחלוק, תשוקה זה לזה?

יותר מכל משטר אחר, דמוקרטיה מאפשרת שינוי לטובה בדרכי שלום, היא מציעה פתח לתקווה - באמצעות אחווה והקשבה.

האם רוצים הישראלים במהפכה המשפטית? כנראה שלעולם לא נדע.

זו כנראה הייתה השנה הפורייה ביותר של סאפייניזם — בעיקר כי הייתי מוטרד, אפילו יותר מהרגיל :-)

מה יכול שיר אחד של הקינקס לגלות על גזלייטינג — מהו, מה הופך אותו לאפל כל כך ואיך אפשר להתמודד איתו?

איך הפך חג ההודיה לחגיגה של פולחן המטען הקפיטליסטי שלנו — ולמי, בעצם, אנחנו חייבים תודה?

מחשבות על עליית בן-גביר וממשלת הימין הקיצוני: פחד, השפלה וזעם שמבטיח גאולה. מסע מירושלים אל הספרות והקולנוע, ובחזרה אל מה שאנושי בכולנו.

מה הידיים שלנו מספרות על ראשית האנושיות ועל טבעה? מסיפור בראשית אל סארטר, משיר של רחל אל ניק קייב — סיפור לחגי תשרי.

יש מטפלים רעילים שנבחרים להנהיג אותנו. כשהם מציגים כוח וקורבנוּת יחד, הם הופכים את הפחד והכאב שלנו לנקמה ולגאולה פוליטית. פוליטיקו-תרפיה, חלק ב׳.

לא תמיד אפשר לקבל את מה שרוצים — אבל אפשר לגרום לאחרים לסבול על כך! יש מנהיגים ששמחים ללמד אותנו איך. חלק ראשון על הפיכת הפוליטיקה לטיפול בנפש: פוליתרפיה.

האינטרנט, ובמיוחד פייסבוק, הוא מקום רע לשיח ברמה גבוהה. מהזיכרון על דבורה שמנמנה שנשענה על האצבע, דרך צעקות על שינוי האקלים עם אב שמרני, ועד ויכוח רעיל בפיד של חברה – המספרת מתבוננת בהתנגשות בין חמלה לרצון לשלוט, בין חינוך מוסרי לבין כפייה לא-מוסכמת של "שיח מעמיק".