הכול חולף, הכול אפשרי
כמה הרהורים חולפים כשנפרדים מ־2020 — וברוך שפטרנו — וחוגגים שלוש שנים לסאפייניזם
כמעט שנה אני מחפש את פתק ההחלפה וההחזר של 2020. לשווא. עכשיו כנראה כבר מאוחר מדי. ממילא השתמשתי ביותר מדי ממנה. אז בדמדומיה, במבט לאחור, היא באמת הייתה גרועה עד כדי כך? נדמה לי שכן, לפחות בשבילי. אבל מצד שני, אנחנו לא בני המזל, אלה ששרדו — וכמה מאיתנו אפילו פרחו? אולי פשוט נמנה את הברכות ונביט קדימה אל מחר שאחרי המגפה?
לפני שנעשה זאת, נעצור רגע לחשוב. אם חיפשתם מעט תקווה בזמנים החשוכים והמסופקים האלה, מצאתם? אולי תמצאו אם נבין שדווקא הספקות, האפלים והמאירים, משחררים אותנו ועוזרים לנו להיות אנושיים. אין חירות בלי בחירה, ואין בחירה בלי אי־ודאות.
שנה חדשה מזמינה בדרך כלל חגיגה. אבל בסיומה של 2020 העניקה לנו המגפה שיעור פשוט עד כאב בענווה: עצמאות היא דבר חמקמק, מתעתע, מול ודאות החיים היחידה — המוות. לא משנה בכמה בועות נעטוף את עצמנו, בסוף גם חיינו יתפוצצו.
כל היצורים בני חלוף ותלויים באחרים. לאיש אין שליטה מוחלטת, ושום יצור אינו מתקיים לבדו. אנחנו, בני האדם, איננו יוצאים מן הכלל, מלבד ביכולתנו המיוחדת, מוגבלת ככל שתהיה, לבחור את התלויות שלנו. במי נעז לבטוח, ומי יכול לבטוח בנו? האם אנחנו בוטחים בעצמנו? שום החלפת שנה לא תענה במקומנו.
אני מסתובב עם מטבע התקווה שלי. הכול חולף, אומר צד אחד. הכול אפשרי, אומר האחר. הצד הברור מפכח, הצד ההפוך, החתרני, מרומם רוח. אבל אני הולך בעיקר על השפה הדקה שביניהם. מול המוות, בין ממלכת הפחד לממלכת החירות, נצליח לאזור די אומץ ואכפתיות כדי לחלום חלומות טובים יותר, ולנסות יחד להגשים אותם?
בדרך אפשר גם להשתעשע בשיטוט בין הפוסטים של סאפייניזם ב־2020. שלושה פורסמו עוד לפני שפרצה המגפה: על צורתה של התקווה, על גסיסת הפוליטיקה הישראלית, ועל המיתוס והסרט של הגולם.
באותו ערב כבד בקולנוע, כשצפיתי בהגולם, הייתה לי תחושה מבשרת רעות. הייתי צריך לדעת מה יגיע: קיבלנו גולם משלנו, מת־חי כמו כל הנגיפים, שהפך את עולמנו. סאפייניזם שינה כיוון כדי לברך את הילד הרע החדש בשכונה, והרהר במגפה בשבעה פוסטים, ובהם הפוליטיקה של ערך האדם, והאתגר והיתרונות שבאימוץ הלבד.
גם בהוראה אימצנו את הלבד. בעקבות הקורס המקוון שלי באותו שם, הפוסט הארוך ביותר בסאפייניזם עד היום הוא הדיון החי של הסטודנטים במה שעושה אותנו אנושיים. אולי אהבה? ואם כן, איך נשמור עליה בחיים? פוסט אחד ביקש להביט בקשתות בענן כדי לזכור ולקוות. אחר הציע שהאהבה שוכנת בקשרים — מתעוררת בקשר, מתה בכֶּבֶל.
כרגיל, סאפייניזם לא נרתע גם מעניינים שנויים מאוד במחלוקת: האם תשחטו את הכבש שתרצו לאכול? האם צריך להסיר שמות של דמויות שנויות במחלוקת מאתרים ציבוריים? ובחזרה לימי הקורונה, האם אנחנו חייבים מסכה?
את כל אלה ועוד הרבה אפשר למצוא בSapienism.com. וביום הולדתו השלישי אני מזמין את כולכם לפרסם הרהורים משלכם: קצרים, שתיים־שלוש פסקאות, או ארוכים; על אמנות, חברה או מחקר. המחשבות והתגובות שלכם תמיד רצויות!
אתם מוזמנים לכתוב לי במייל, ומשם נמשיך.
שתהיה לנו 2021 נפלאה, מלאה בחיים, באהבה ובתקווה!
תגובות