SapienisM

המערב יכול היה להחזיק בעמדה מוסרית עליונה במשבר קרים – ובחר לוותר. פוטין גייס את עקרון ההגדרה העצמית, ואילו מנהיגי המערב נבהלו מהחרב הפיפיות הזו, חושפים משבר עמוק בלגיטימיות של המדינות ושל הסדר הבינלאומי כולו.

עם מותו של ואצלב האוול חוזר גם הירקן האלמוני שלו – האיש שתולה סיסמאות שקריות בחלון, ומי שמסוגל יום אחד להסיר אותן. מהפולין הקומוניסטית ועד תוניסיה של בועזיזי, על הפוסטרים המשקרים, השפלת הכבוד והניצוץ שהדליק את האביב הערבי.

1798: נפוליאון נוחת באלכסנדריה ומבטיח למצרים שישיב להם את זכויותיהם. מאתיים שנה אחר כך, העולם הערבי עדיין מחפש ריבונות עממית. האביב הערבי מצמיח לראשונה את "הרצון של העם" – המעמד השלישי הערבי שנולד – אך טרם ברור אם יוביל לדמוקרטיזציה, לתיאוקרטיה, או לסדר אזורי חדש לגמרי.

מאמרה של סלמה הייק ב״ניו יורק טיימס״ על ויינשטיין מטלטל ומעורר השראה, ומעלה שאלות חדות על אומץ וסליחה, על אמנות וחירות, על אותנטיות ועל כוח הבחירה מול מפלצות – ומול האנושי שבתוכן ובתוכנו.