יש עוד תקווה באפליקציות ההיכרויות?
אפליקציות ההיכרויות שינו את מערכות היחסים במאה ה־21. בעולם הדיגיטלי שלנו, האהבה נמצאת לכאורה במרחק החלקה אחת. אחד הצרכים העמוקים ביותר שלנו — לאהוב — זמין עכשיו בכף היד, והחיפוש נעשה קרוב, מהיר ופשוט. ובכל זאת, עבור צעירים רבים הפלטפורמות האלה הן מקור לרגשות מעורבים, לבדידות וללחץ. והם עדיין בוחרים להשתתף. איך בכל זאת אפשר לקוות למצוא בהן את הנפש התאומה שלנו?
ביסודנו, כולנו רוצים קשר. עמוק בפנים אנחנו מבקשים להתגבר על הבדידות, למצוא מישהו לאהוב ולהיות נאהבים על ידו. לא מדובר רק בהתמודדות עם החיים; אהבה היא החיים עצמם. אנחנו מחפשים אדם מיוחד שיאפשר לנו להיות מי שאנחנו, ולבנות יחד קשר שנותן לחיים משמעות.
וכאן נכנסות אפליקציות ההיכרויות — לכאורה הפתרון המושלם לבדידות הקיומית שלנו. הן שינו את כללי המשחק, חוללו מהפכה בדרך שבה אנחנו פוגשים בני זוג אפשריים לרומנטיקה ולמין, והפכו את החיפוש אחר אהבה לעניין של נגיעה במסך. הפופולריות שלהן גדלה משנה לשנה. מחקרים מראים ש40% מהבוגרים הפנויים מחפשים כיום בני זוג ברשת, ורבע מהזוגות החדשים נפגשים דרך הפלטפורמות האלה. על פני המסך, חלום שהתגשם. אבל כאן גם מתחיל הסיבוך.
אפליקציות ההיכרויות מגלמות עיקרון יסודי של האקזיסטנציאליזם: החופש לבחור. אנחנו בוחרים אם להוריד את האפליקציה לטלפון, לפתוח חשבון, לעצב פרופיל, להחליק, להשיב, לשלוח הודעה וכמובן להיפגש. ובכל זאת, בתוך שפע הבחירות הזה, צעירים רבים מרגישים ש״אין להם ברירה״ אלא להיות שם.
צעירים מרגישים שהשימוש באפליקציה הוא תשובה לדרישה חברתית: שיהיו לכם חיי אהבה תוססים, בבקשה. לא בהכרח התשוקה הרומנטית שלהם מניעה אותם, אלא מוסכמה חברתית שהם לכודים בה. ופתאום הבחירה החופשית מרגישה כמו חובת נוכחות. אנחנו באמת בוחרים, או פשוט הולכים אחרי כולם?
האמת היא שעולם אפליקציות ההיכרויות מורכב יותר ממבט ראשון בפרופיל. נבחן שלושה דברים שמטשטשים בו את תחושת הבחירה שלנו:
יותר מדי דגים בים
אפשר היה לחשוב ששפע של התאמות אפשריות יקל עלינו למצוא את ״האחד״ או ״האחת״. אבל עודף אפשרויות עלול דווקא להשאיר אותנו חסרי אונים ומתוסכלים. הפחד להחמיץ מישהו טוב יותר — FOMO — מכניס אותנו ללולאה: עוד החלקה, עוד פרופיל, עוד החלטה שלא החלטנו.
מחקרים מראים ששפע בני הזוג האפשריים שמוצגים באפליקציות מגביר את הלחץ למצוא ״כבר סוף סוף״ את האדם המיועד, ואת החרדה להישאר לבד. הידיעה שאולי מסתתרת מעבר למסך אפשרות טובה ומרגשת יותר משתקת צעירים, ולעיתים מונעת מהם אפילו לנסות.
אהבה על המדף
בחברה הקפיטליסטית המאוחרת שלנו, גם החיפוש אחר אהבה הפך לסחורה. אפליקציות ההיכרויות הן, בבסיסן, עסקים. הן מרוויחות מכך שנישאר פעילים ונמשיך להחליק, ולא מכך שנמצא אהבה וניפרד מהאפליקציה. זהו שוק דיגיטלי שבו אנחנו גם הצרכנים וגם המוצר. אנחנו נעים בסיבוב חוזר של סיפוק רגעי ושעמום או ייאוש שבאים אחריו, מחפשים את ההתאמה הבאה כמו קונים שצדים את המבצע הבא.
חרדה בעידן הדיגיטלי
השימוש באפליקציות עלול לעורר את מה שהפסיכולוג האקזיסטנציאליסט ארווין יאלום מכנה ״דאגות היסוד״ שלנו: בדידות והיעדר משמעות. ההחלקה הבלתי פוסקת, ההשוואה וההצגה העצמית עלולות להוליד חרדה, לפגוע בערך העצמי ולתת לנו תחושה שאנחנו משחקים מישהו אחר.
ודאי, יש ריגוש בהתאמות ובהודעות חדשות. אלא שלא פעם, בטווח הארוך, מתווספים אליו דאגה ועצב. אנחנו מתחילים להשוות את עצמנו לאחרים, מתעסקים בלי סוף בפרופיל שלנו ומרגישים חובה להיות נחשקים תמיד. זה מתיש, ועלול להשאיר אותנו ריקים ומנותקים דווקא ממה שאנחנו באמת רוצים.
אנחנו ניצבים מול האתגר הקיומי ליצור את עצמנו באמצעות בחירותינו, ובה בעת מרגישים לחץ להציג גרסה שלנו שתזכה בהחלקה הנכונה.
אז יש תקווה בנוף ההיכרויות הדיגיטלי? בהחלט, אבל צריך לשנות את המבט. המפתח הוא אותנטיות. במקום להיסחף במשחק ההחלקות האינסופי, בקשרים שעל פני השטח ובעיצוב פרופיל לפי מה שנדמה לנו שאחרים רוצים, עלינו להתמקד בנאמנות לעצמנו. כפי שהיה אומר סארטר, ״הקיום קודם למהות״: אנחנו יוצרים את עצמנו באמצעות הבחירות שלנו, אז נבחר להיות כנים. נזכור שכל החלקה, הודעה ודייט הם בחירה שלנו. ניקח אחריות על ההחלטות האלה, במקום להרגיש שהאפליקציה מחליטה בשבילנו. כך נוכל להפוך אותה ממקור לחרדה לכלי לגילוי עצמי ולמפגש אמיתי. החופש לבחור אינו מסתכם בבחירת בני זוג אפשריים; הוא גם החופש לבחור איך ניגש לכל התהליך. הבחירות האותנטיות שלנו הן בידינו.
כשאנחנו מחליקים בין פרופילים, אנחנו לא מחפשים רק התאמה. אנחנו משתתפים בחיפוש האנושי הבסיסי אחר משמעות וקשר. נוכל למצוא תקווה גם בעולם ההיכרויות הדיגיטלי, אם נישאר נאמנים לעצמנו ונאמץ את החופש לבחור.
מקורות
ארווין יאלום (2011). פסיכותרפיה א קזיסטנציאליסטית. ירושלים : הוצאת מאגנס וכנרת. (עמ' 5-16).
Abulof, U. (2017). Be Yourself! How Am I Not Myself? Between Essentialist and Existentialist Authenticity. Society, 54(6), 530–532. https://doi.org/10.1007/s12115-017-0183-0
Bandinelli, C., & Bandinelli, A. (2021). What does the app want? A psychoanalytic interpretation of dating apps’ libidinal economy. Psychoanalysis, Culture & Society, 26(2), 181–198. https://doi.org/10.1057/s41282-021-00217-5
Castro, Á., & Barrada, J. R. (2020). Dating Apps and Their Sociodemographic and Psychosocial Correlates: A Systematic Review. International Journal of Environmental Research and Public Health, 17(18), 6500. https://doi.org/10.3390/ijerph17186500
Eagleton, Terry (2007). The Meaning of Life. New York: Oxford University Press.
Fromm, Erich (1956) The Art of Loving. New York: Harper.
Her, Y.-C., & Timmermans, E. (2021). Tinder blue, mental flu? Exploring the associations between Tinder use and well-being. Information, Communication & Society, 24(9), 1303–1319. https://doi.org/10.1080/1369118X.2020.1764606
Sartre, Jean-Paul. 2007 [1945]. Existentialism Is a Humanism. New Haven: Yale University Press.
Schwartz, B. (2005). The paradox of choice: why more is less (1st Ecco paperback ed.). Ecco.
תגובות