בישראל מגיע המאבק העולמי על הדמוקרטיה לשיאו. מצד אחד, ממשלת שררה עם רוב פרלמנטרי מוצק ובלם מוסדי אחד. מנגד, תנועת המחאה הלאומית החזקה ביותר מאז ומעולם. עתיד הדמוקרטיה בעולם יוכרע בישראל.
עוד מוצ"ש של מחאה היסטורית מול בית הנשיא עם שומרות.ים על הבית המשותף, ובכל זאת הפעם הזו היתה קצת שונה עבורי כי ניתנה לי הזדמנות לומר דברים שהתנגנו בראש ובלב בחודשים האחרונים. היה כיף לחשוב על הדברים עם משפחה וחברים, ולקנח את הלילה עם גלידה, בתקווה לשבוע טוב ולשנה טובה הרבה יותר... בנאום עצמו קיצרתי קצת, אז לפניכם הנוסח המלא. חלקים בו קשורים למחקר שאני עורך על היבטים שונים של המשבר הנוכחי; אני מקווה לקשר בהדרגה טקסטים שאפרסם בנושא. הנה סרטון העצרת. אני מתחיל בדקה ה-44 (יש דברים שלא משתנים :-)
שבוע טוב, ירושלמים! שבוע טוב ואחרון של השנה, וגם עכשיו, לא רק בפסח, מותר לשאול מה נשתנה, וכולנו יודעים: אנחנו השתנינו השנה. על גרף מטורף של פחדים ותקווות, התחלנו לבנות את הבית המשותף. וגילינו שלפעמים הוא מתחיל הכי קרוב. אצלי הוא מתחיל עם אמא, שאותה אני עדיין מנסה לשכנע שזו אינה מחאה של שנאה, ועם אבא, שהיה פעיל בפנתרים השחורים, ואחרי למעלה מחמישים שנים, חזר להפגין, כאן, איתנו. הם לא רואים עין בעין, אבל עכשיו, במוצאי שבת, שניהם מברכים "הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, חַטֹּאתֵינוּ הוּא יִמְחוֹל."
ובחודש הסליחות הלוואי שיכולנו למחול לשרינו על חֲטָאֵיהֶם, לו רק היו מבקשים כפרה ותיקון. אבל לא רק שהם אינם מכים על חטא – אלא הם ממשיכים ומכים עוד ועוד בנו ובדמוקרטיה, ורוצים להפוך אותה חלשה, חלולה.
למה? דיברנו הרבה השנה על מהי דמוקרטיה מבחינה פוליטית, משפטית, אבל מהי דמוקרטיה מבחינה נפשית? דמוקרטיה היא ללמוד לחיות עם התסכול מהיעדר שליטה, ובעיקר מכך שלפעמים אנשים אחרים ורעיונות שונים לא באים לנו בטוב. ואת התגובה של השרים המתוסכלים שלנו אנחנו רואים יום יום, שעה שעה. עם רוטמן שמעיף באלימות מפגינה, עם בן גביר שמבחינתו אור אדום הוא המלצה לדהירה, עם רגב שמצווה "תיסע". זו ממשלה רודנית ברוחה ודורסנית בגופה, ממשלה שמשסה אזרחים באזרחים – כי היא לא רוצה אזרחים, היא רוצה נתינים, פיונים.
ומה הכי לא בא לשרינו בטוב? בית דין גבוה לצדק, שיגן מפני רודנות ושרירות לב. ולכן מטרתם אינה תיקון מערכת המשפט לטובת כלל אזרחי ישראל, אלא ריקון ואיון המערכת עבור עצמם ועבור סדר-יום מושחת ואדנותי, לעומתי ולאומני, גזעני ומשיחי. לקח דורות לבנות את מה שהממשלה מנסה להרוס ולדרוס בחודשים. וכל זאת למה? כי בג"ץ הוא המאזן והבלם המוסדי היחיד בדמוקרטיה הישראלית – היחידה בעולם שאין לה איזונים אחרים, וגם אותו, בלי בלמים, הם רוצים לדרוס ולרמוס.
אבל הם באמת נפלו על הדור הלא נכון, במקום הלא נכון. אני בעיצומו של מחקר על המחאה, והנה ממצא אחד. בדקתי באופן השוואתי, כלל עולמי והיסטורי, את המחאות הגדולות ביותר המתועדות. השוותי הפגנות רחוב עצומות, כמו מצעד הנשים לאחר בחירת טראמפ, עצרת המיליונים ברומא נגד המלחמה בעיראק, האביב הערבי, מחאת BLM, ההפגנות בפיליפינים, בהודו, בהונגריה, בהונג קונג – שחלקן הגיעו לספר השיאים של גינס. ביחס לגודל האוכלוסיה ולהתמשכות המחאה: אין תקדים בעולם ובהיסטוריה למה שאנחנו עושים כאן, כבר השבוע ה-36.
השנה הגיעה הנסיגה הדמוקרטית בעולם כולו לשיאה. זה לא רק הונגריה ופולין. זה איטליה, ואל סלוודור, ובנין, וברזיל, ובוליביה, והודו, וטורקיה, ומאורציוס, וסרביה, והפיליפינים, ורוסיה, ותוניסיה, והרשימה עוד ארוכה – ארגנטינה עלולה להיות הבאה בתור, ומי יודע מה יעולל טראמפ לארה"ב. הנסיגה הדמוקרטית מקיפה היום קרוב למחצית מכלל אוכלוסיית העולם. כאן, אצלנו, המאבק מגיע לשיאו. מצד אחד, ממשלת שררה עם רוב פרלמנטרי מוצק ובלם מוסדי אחד. מנגד, תנועת המחאה הלאומית החזקה ביותר מאז ומעולם. עתיד הדמוקרטיה בעולם יוכרע כאן, בישראל. ואנחנו לא מתכוונים לוותר.
ואסור לנו לוותר – לא רק על הדמוקרטיה, אלא גם על מי שלא מסכימים איתנו. עלינו לנצח את הממשלה, לא את חצי העם, כי אם כך נעשה, נפסיד לבסוף כולנו (ולכן, אגב, אני בעד משאל עם). הדבר שהכי מפחיד את הממשלה הוא שאנחנו האזרחים נתחיל באמת לשוחח האחד עם השני – לא רק להתנצח, לנאום, להטיף מוסר, אלא להקשיב זה לזאת. כי הממשלה מבינה שרובנו (יהודים וערבים, דתיים וחילונים, גברים ונשים, ימנים ושמאלנים, אשכנזים ומזרחים) נגלה מהר שאפשר גם אחרת – שאפשר יחדי"ו. אגב, מילה יפה, יחדיו, עם ראשי-תיבות (י.ח.ד.י.ו) שמתאימים לאיחולי השנה החדשה: שתהא ישראל חופשית, דמוקרטית, יהודית ו...? אם נסכים על ארבעת המרכיבים הראשונים, בכיף נתלבט לגבי החמישי, ונגלה בו, ובנו, את ו' החיבור.