סאפייניזם חוגג שנה!
גלו מה עשינו השנה...
אם אין אני לי, מי לי?
וכשאני לעצמי, מה אני?
ואם לא עכשיו – אימתי?
״עכשיו הזמן״, חשבתי לפני שנה — בלילה הארוך ביותר, ביום הקצר ביותר, של 2017 — כשהבאתי לעולם את סאפייניזם, זמן רב לאחר שנולד כרעיון. אבל כפי שהפציר הלל הזקן, את הדרך הזאת, במעשה וגם בדיבור, מוטב לעשות יחד. סאפייניזם רק בן שנה, בקושי מתחיל את צעדיו הראשונים, וכבר יש כמה רגעים קסומים לאלבום המשפחתי הווירטואלי.
סאפייניזם בילה זמן מאחורי המסך הכסוף, וגם מעבר לו, ושאל את קארול אם אהבה היא באמת עיוורת, קפץ לשמש נצחית בראש צלול כדי לשקול את מעלות מחיקתו של מישהו מזיכרוננו; והשתתף גם בסימפוזיון מרובע נהדר על ״קרא לי בשמך״ של גואדנינו.
סערת #MeToo הזמינה כמה שאלות לא נוחות אך מרתקות: האם הארווי ויינסטין הוא מפלצת, והאם יש לסלוח לו? האם סקס גרוע הוא פסול מבחינה מוסרית? האם עלינו להשליך את פיקאסו בשל יחסו המפלה לנשים?
חלק גדול מעולמנו העכשווי סובב סביב פוליטיקת זהויות. ״איך נוכל לדעת את עצמנו, ומה קורה אם לא?״ לעיתים, המוזיקה היא המראה שלנו, ועוזרת לנו לגלות מה ומי אנחנו. מאה שנה אחרי שוודרו וילסון חנך אותה, האם ההגדרה העצמית הביאה לעולם טוב יותר? מה מסביר את עליית השבטיות בפוליטיקה העולמית? לאחרונה כתבתי על תפקידיהם של אלוהים והדת בחיי הפרטיים, ובחיי עמי.
בדיבור פרטי עוד יותר, ביום הולדתו האחד־עשר של בני, הרהרתי במשמעות שמו, ותירגמתי כמה משיריו של המשורר העברי האהוב עליי. במקביל, KLA בת השמונה שלי עשתה כמיטב יכולתה לגרום לכם לסיוטים, ואז להקל עליהם באמצעות אהבה.
את כל אלה, והרבה מעבר לכך, תוכלו למצוא בSapienism.com, וביום הולדתו הראשון, רגע לפני יום הולדתי, אני מזמין אתכם לעשות את הצעד הבא, ולפרסם מחשבות משלכם – קצרות (2–3 פסקאות) או ארוכות (אני מזמין אתכם להעז ולצלוח את שלל גן העדן!), על אמנות, חברה או מחקר – המחשבות והמשוב שלכם תמיד מתקבלים באהבה. מוזמנים גם לשלוח לי מייל, ומשם כבר נמשיך ביחד.
אנא הפיצו גם את הבשורה, והזמינו אחרים להצטרף אלינו – בזמן שנשזור את הבלוג יחד עם קורס HOPE המקוון של PrincetonX, שמסיים בימים אלה את המחזור הראשון שלו.
תודה לכולכם – שתהיה לכם שנת 2019 נהדרת!
תגובות