פוטין: שובו של סטלין
פוטין מחדש את מלחמתו של סטלין בעקרון ההגדרה העצמית של לנין.
רוח בלהות רודפת את ולדימיר פוטין — רוחו של ולדימיר לנין. עם ההכרה ב“עצמאות” של דונצק ולוהנסק, הנשיא הרוסי הבהיר את מי יש להאשים בכל הבלגן: “אוקראינה המודרנית נוצרה כולה בידי… רוסיה הקומוניסטית… לנין ושותפיו עשו זאת בצורה גסה מאוד כלפי רוסיה עצמה – באמצעות הפרדה וקריעה ממנה של חלק משטחיה ההיסטוריים. כמובן, איש לא שאל את מיליוני האנשים שחיו שם כיצד הם רואים את הדברים.”
כמובן, יותר ממאה שנה אחר כך, איזה מזל שבראש רוסיה עומד אדם שיודע בדיוק מה מיליוני אוקראינים רוצים — ואיך להגשים את משאלתם. ייתכן שפוטין חב את כישורי קריאת המחשבות ליורשו של לנין, יוסף סטלין, שטרח לתקן תודעה כוזבת, לא פעם בשחרור בעליה מחייהם הכוזבים. פוטין כבר דיבר בחיוב על סטלין, אבל ההתקפה האחרונה שלו על לנין, בעיצומה של המתקפה על אוקראינה, מצביעה על אחת המחלוקות העקובות מדם בין שני מייסדי ברית המועצות: ההגדרה העצמית.
לנשיא ארצות הברית וודרו וילסון מיוחסת בדרך כלל הבכורה בניסוח עקרון ההגדרה העצמית הלאומית, אבל העיקרון הופיע קודם לכן, בחוגים קומוניסטיים שניסו לרבע את המעגל הלאומי במונחים מעמדיים. לנין היה דמות מפתח, ועמדתו הייתה רדיקלית למדי. הוא ראה בהגדרה עצמית לאומית לא רק עיקרון המתיישב עם המהפכה הסוציאליסטית הבינלאומית, אלא למעשה תנאי מוקדם לה. והוא אף הרחיק לכת ודרש את יישומה המלא: “יהיה זה שגוי לפרש את הזכות להגדרה עצמית כמשהו שאינו אלא הזכות להתקיים כמדינה נפרדת,” ולא רק כ“אומה אוטונומית.” גישתו של לנין, גם אם הייתה תאורטית, העניקה להגדרה העצמית את כוח המשיכה העממי שלה: היא יכלה לחול על כל האומות, גדולות וקטנות, אתניות ואזרחיות – עד לריבונות מלאה.
סטלין ניצל בערמומיות את האידיאליזם של לנין. מצד אחד כתב: ״זכות ההגדרה העצמית פירושה שרק לאומה עצמה יש זכות לקבוע את גורלה […] יש לה זכות לפרישה מלאה״; מצד אחר: ״אוטונומיה אזורית היא יסוד חיוני בפתרון השאלה הלאומית.” ידה של האפשרות השנייה הייתה על העליונה: סטלין רצה לשחק בהגדרה העצמית בלי ליישם אותה, לדבר בשם ההגדרה העצמית ובפועל לשלול אותה.
נדלג מאה שנה קדימה: פוטין הוא שובו של סטלין. נאומו מ-24 בפברואר הוא שיעור אמן באכילת עוגת ההגדרה העצמית ובהשארתה שלמה. לנוכח ההונאה העצמית בפוליטיקה ובשיח של פוטין — פנייתו המתמדת ל״אין ברירה״ — די משעשע לראות אותו מדגיש הגדרה עצמית וחופש בחירה. ״הגדרה עצמית״, הוא מזכיר, ״מעוגנת בסעיף 1 של אמנת האו״ם״. ואכן: ״החירות מנחה את מדיניותנו, החירות לבחור בעצמאות את עתידנו ואת עתיד ילדינו. אנחנו מאמינים שכל העמים החיים באוקראינה של היום, כל מי שחפץ בכך, צריכים ליהנות מן הזכות הזאת לבחור בחירה חופשית״.
הבעיה, כמובן, היא שלנין “בצורה גסה” יצר את אוקראינה המלאכותית כך ש“אנשים שחיים בשטחים שהם חלק מאוקראינה של היום לא נשאלו כיצד הם רוצים לבנות את חייהם כאשר ברית המועצות הוקמה או אחרי מלחמת העולם השנייה.” אשף של חשיבה כפולה, לפוטין אין בעיה “לחתור לדה־מיליטריזציה ולדה־נאציפיקציה של אוקראינה,” ובו בזמן להשתמש בפועל באסטרטגיה של היטלר, שניצל לרעה את עקרון ההגדרה העצמית כדי להרחיב את הרייך השלישי שלו. בעיני פוטין, כמו בעיני סטלין, 2+2=5.
במכתב ״צוואתו האחרונה״ מ-1922 על שאלת הלאומים כתב לנין: ״טבעי לגמרי ש… ׳החירות לפרוש מן האיחוד׳, שבה אנחנו מצדיקים את עצמנו, תהיה פיסת נייר ותו לא, בלי יכולת להגן על הלא-רוסים מהסתערותו של אותו אדם רוסי באמת, שוביניסט ׳רוסיה הגדולה׳ — נבל ורודן במהותו, כדרכו של הפקיד הרוסי הטיפוסי״. מאה שנה אחר כך, שוביניסט ״רוסיה הגדולה״ חזר. נקווה שלמדנו משהו על הדרך להתמודד איתו טוב יותר.
תגובות