רגע לפני חצות, שאלו את העם
אוקראינה והמערב יכולים לרתום את דברי פוטין על הגדרה עצמית כדי לשים קץ להצגה שלו, למנוע הסלמה נוספת ולהתחיל לבנות סדר עולמי טוב יותר.
אנחנו משחקים באש — כלומר, בסערת אש גרעינית. בתחילת השנה העמיד כתב העת של מדעני האטום את שעון יום הדין על 100 שניות לחצות, כלומר לארמגדון גרעיני עולמי — המרחק הקצר ביותר מחצות שנרשם אי־פעם. עם הפלישה הרוסית לאוקראינה, אנחנו מתקרבים עוד יותר. האיומים של פוטין להשיב לכל התערבות ב“השלכות שמעולם לא חוויתם במהלך ההיסטוריה” והוראתו להעמיד את הכוחות הגרעיניים הרוסיים בכוננות גבוהה, לראשונה מאז תום המלחמה הקרה, עשויים אכן להסתכם ב“רטוריקה פרובוקטיבית”, כפי שאמר מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן.
נכון, הסיכוי למתקפה גרעינית רוסית נותר נמוך מאוד; הרי זה יהיה מעשה אווילי כל כך — אם הרוסים אוהבים את ילדיהם, כפי שהם בוודאי אוהבים.
אבל פוטין הוא גבר פצוע השואף להיות זכר אלפא: קורבן נצחי, עם שאיפות גדלות, התפתחות שנעצרה — ומאגר הגרעין הגדול בעולם. פיונה היל, מומחית מובילה לרוסיה, סבורה שבעיניו מתקפה גרעינית אינה טאבו: ״העניין עם פוטין הוא שאם יש לו כלי, הוא רוצה להשתמש בו״. במחקר שלי אני מסביר כיצד משבר לגיטימיות מבית, מהסוג שעשוי בקרוב לפקוד את פוטין, עלול להוביל להסחת דעת גרעינית, במיוחד אם לפוטין יש סיבות טובות להאמין שהמערב לא יגיב אם רוסיה תשתמש בכמה מאלפיים כלי הנשק הגרעיניים הטקטיים שלה. שיח ה״אין ברירה״ הקיומי של פוטין וממדו הגרעיני מדאיגים, במיוחד כשרוב הרוסים אינם מודעים למה שנעשה בשמם.
במשך יותר משנתיים, מתוך פחד מנגיף הקורונה, ראינו מה העולם מוכן לעשות כדי לבלום מגפה שמספר המתים הנוכחי שלה הוא שישה מיליון — הרבה פחות משמונה מיליון בני האדם שמתים מדי שנה מעישון. כעת, כשהשואה הגרעינית שבה אל הסיוטים הקולקטיביים שלנו, עלינו לשאול: מה נוכל לעשות, ומה אנחנו מוכנים לעשות, כדי להימנע מחצות?
הרציונליות לא תציל אותנו; גם לא הצדק. בעימות הנוכחי בין רוסיה למערב, ניצחון של צד אחד פירושו שכולם מפסידים — הכול. המשבר הזה עלול להימשך שנים, ואיתו יגדלו מדי יום אי-הוודאות והסיכון לאירועים הרי אסון. גם מתחת לסף הגרעיני אורבות סכנות רבות: לוחמה ביולוגית וכימית, זליגה של אלימות, עליית מחירים, משבר אנרגיה עולמי ומחסור במזון.
ובכל זאת, כדי למצוא דרך ביניים בשדה הקרב דרושה קרקע משותפת, בסיס ערכי ששני הצדדים יכולים להסכים עליו. יש כזה?
כן — חבוי לעין כול, בתפיסת עולמו של פוטין עצמו ובמילותיו. בחודשים האחרונים חזר פוטין והציג את הצדקתו לפלישה הרוסית הקרבה: הרוסים והאוקראינים הם יידיני נרוד — “עם אחד” — השייכים לאותו רוסקי מיר , “העולם הרוסי”. ומכיוון שלעמים יש זכות ל“הגדרה עצמית”, אשר “מעוגנת בסעיף 1 של אמנת האו״ם”, כפי שאמר פוטין בחגיגיות בנאום 24 בפברואר — הרי שלטענתו לכך נועד המהלך שלו: “החירות מנחה את מדיניותנו, החירות לבחור באופן עצמאי את עתידנו ואת עתיד ילדינו. אנחנו מאמינים שכל העמים החיים באוקראינה של היום, כל מי שרוצה בכך, חייבים להיות מסוגלים ליהנות מן הזכות הזאת ולבחור בחירה חופשית.”
אם כך, שיהיה: הגדרה עצמית עד הסוף. לכידת פוטין בתוך הרטוריקה הלוחמנית והגרעינית שלו עלולה להוביל להסלמה נוספת, אבל חיובו לדבוק בשיח ההגדרה העצמית שלו יכול לסייע בפירוק העימות ולעודד סדר עולמי טוב יותר. במהלך משבר קרים ב־2014 טענתי שהוא “חושף משבר לגיטימיות עולמי”, והצעתי מענה: עריכת משאל עם בחצי האי קרים . החמצנו אז את ההזדמנות; אסור לנו להחמיץ אותה שוב.
מלחמת רוסיה-אוקראינה נותנת עוד הזדמנות לתפוס את פוטין במילה ולחשוף את הבלוף. אם הוא טוען שהגדרה עצמית היא מטרתו, היה עלינו להיעזר בה כדי לשים קץ להצגה ולמנוע הסלמה נוספת. עדיין אפשר. צריך להמשיך בסיוע ההומניטרי והצבאי לאוקראינה כדי ללחוץ עליו, ובו בזמן להציע לו סולם לרדת ממנו. ההצעה פשוטה: הפסקת אש, חזרת הכוחות לעמדותיהם הקודמות, ולאחר תקופת השהיה ובפיקוח בינלאומי — משאל עם באוקראינה על ריבונותה ועל גבולותיה.
זה מהלך מפחיד, אבל לא מפחיד כמו החלופה. המערב יתגמל דיקטטור לוחמני, אוקראינה עלולה לאבד שטח, ופוטין יינזק ממזימתו שלו — שכן אוקראינה פרו־מערבית תישאר שכנתו. אבל אם כל אחד יפסיד משהו, נמנע ממצב שבו כולם מפסידים הכול. יתר על כן, זה הדבר הנכון לעשות. אנשים צריכים למשול בעצמם. משאל עם צודק הרבה יותר מהסכם כופה מלמעלה, בסגנון מינכן, להכיר ב“עצמאות” של דונצק ולוהנסק ולסכל את התקרבותה של אוקראינה למערב. אם נמשיך במסלול הנוכחי, השקרים של פוטין יהיו גם שלנו.
הגיע הזמן להעדיף בני אדם ועמים על פני מדינות: לשלול ממדינות ומגבולותיהן את קדושתן, לרכך את עקרונות uti possidetis (זכותו של צד לוחם להחזיק בשטחים שכבש) ושלמותה הטריטוריאלית של המדינה. אנחנו זקוקים לחזון של סדר עולמי חדש, שייתן השראה לפוליטיקה חדשה וטובה יותר. במקום אחר תיארתי הצהרה על הגדרה עצמית שעשויה לעזור להצית את השיחה. מה שאני מציע לגבי אוקראינה תקף בכל מקום; כשמדינות מתנגשות — שאלו את העם.
תגובות